החלטה בתיק עת"א 47553-11-11

1.         העותר מרצה מאסר לתקופה של 40 שנה ו- 20 יום בגין רצח העו"ס שטיפלה באשתו, גרימת חבלה חמורה לאשתו, שנפטרה לאחר מכן מפצעיה, ודקירת עובר אורח והוא מבקש לצאת לחופשה, כפי שהמליצה ועדת אסירי עולם ביום 26.9.05 ובניגוד לחוו"ד ועדת אלמ"ב מיום 26.5.11 שלא המליצה על הוצאת העותר לחופשות.

2.         ב"כ העותר מפרט בעתירה שבכתב את ההליכים שנקט בקשר ליציאתו של העותר לחופשות וצרף אליה את החלטות ועדות אלמ"ב במהלך מאסרו של העותר והחלטות בתי המשפט בעתירות שהגיש העותר ליציאתו לחופשות, אשר דחו מעת לעת את בקשותיו.

3.         לטענת ב"כ העותר ועדת אלמ"ב ממציאה כל פעם נימוק אחר למניעת הוצאת העותר לחופשות ומתעלמת מדו"ח גורמי הטיפול בעותר בכלא. ועדת אלמ"ב טועה כשקבעה שאין די בקבוצה הטיפולית שבה השתתף העותר כדי להצדיק הוצאתו לחופשות, למרות שידוע לה שאין קבוצות טיפוליות נוספות שבהן יכול העותר להשתלב כאשר אינו יוצא לחופשות.

לטענתו חוו"ד ועדת אלמ"ב לוקה בחוסר תום לב, לא נותנת ביטוי לבחינת מסוכנותו של העותר על בסיס בדיקה פרטנית וממצאים עדכניים ומייחסת חשיבות להפסקת עבודתו של העותר, כאשר זו נגרמה בגלל מצבו הרפואי.

ב"כ העותר טוען כי ועדת אלמ"ב טועה בקביעתה שהתנהגותו של העותר בעבר מלמדת על התנהגותו הצפויה בעתיד שכן חל שינוי חיובי בהתנהגותו, מאז שנת 1999 הוא לא מעורב בתקריות אלימות והוא לא אדם אלים, כפי שמעריכה אותו ועדת אלמ"ב.

ב"כ העותר אינו מבין את קביעת ועדת אלמ"ב שלקיחת האחריות ע"י העותר היא חלקית, למרות שלדעת גורמי הטיפול הוא מגלה צער ואמפתיה כלפי הקורבן.

ב"כ העותר מלין על כך שחברי ועדת אלמ"ב אבחנו את העותר כמסוכן למרות שהם לא פגשו אותו ולמרות שגורמי הטיפול בו והפסיכולוגית שאבחנו אותו קבעו שאינו מסוכן.

4.         ב"כ העותר סומך בקשתו להוציא את העותר לחופשות על חוו"ד פסיכודיאגנוסטית של ד"ר נעמי כהן מיום 30.10.11 לפיה אין סיבה קלינית שלא לאפשר לעותר לחוות חוויה של חופש באופן הדרגתי, כדי שיפגוש בילדיו ובנכדיו, שכן הוא לא מסוכן לעצמו ולסביבתו, הוא מודע להתנהגותו בעבר ולמעגל האלימות אליו נכנס אך הוא לא נמצא שם היום.

לדעת ד"ר כהן התנהגותו של העותר ב- 22 השנים האחרונות ממותנת, יש לו מוטיבציה להוכיח את יכולת השליטה שלו, ילדיו מבקשים לעטוף אותו ברשת תומכת ולכן היא ממליצה לאפשר לו לצאת לחופשות מבוקרות והדרגתיות (ראה נספח כ' 4 לעתירה).

5.         המשיב מתנגד להוצאת העותר לחופשות וסומך התנגדותו על חוו"ד הגלויה והחסויה של ועדת אלמ"ב מיום 26.5.11 ועל התייחסותה לחוות דעתה של ד"ר כהן מיום 9.1.12.

כמו כן סומך המשיב התנגדותו על דו"ח בדיקה פסיכולוגית שנערכה לעותר ע"י הפסיכולוגית הקלינית מירב גזית ביום 4.5.11 שבסיכומו נכתב כי " למרות שלא ניכרת אצל העותר תוקפנות חריגה באופן קבוע ולמרות שהוא משתתף בקבוצות טיפוליות ניכר כי הוא עדיין אינו מכיר בתוקפנותו הפנימית וכי חסרים לו כלים להתמודד עם הפגיעות הנרקיסיסטית שלו, דבר המעלה את הסבירות לתגובה תוקפנית לא מודעת. מהתרשמות גורמי הטיפל ניכר כי הפיק תועלת מהטיפול ועל כן יתכן ויוכל להמשיך ולהפיק תועלת מכך. אולם מתוצאות האבחון ניכר כי הוא עודנו בתחילתו של תהליך טיפולי, עדיין לא עבר שינוי והפנמה משמעותיים של התכנים וזקוק להמשכו. ללא המשך תהליך טיפול משמעותי, עקבי ואינטנסיבי, אשר יוכל גם לתחזק את תוצאות הטיפול, מצבים של קושי וקונפליקט עדין יכולים להביא לתגובות לא מותאמות".

6.         מחוות דעת ועדת אלמ"ב עולה כי חברי הוועדה התרשמו שהעותר מנסה להציג דימוי חיובי אבל הוא מגלה גישה קורבנית, מתקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו ולגלות אמפטיה לקורבנותיהם.

חברי הוועדה לא התעלמו מהשתתפות העותר בקבוצות טיפוליות ומחוות הדעת של גורמי הטיפול בכלא אך הם סבורים שהעותר נמצא רק בתחילתו של התהליך, שאיננו מספיק כדי לחולל את השינוי שנדרש ממנו, ואין לו עדיין את הכלים שנדרשים לו להתמודד עם קשייו.

לדעת חברי הוועדה קיימת סבירות לתגובה קיצונית מצד העותר וגם לאחר התהליך הטיפולי הוא יזדקק להמשך טיפול וליווי.

7.         באשר לחוות דעתה של ד"ר כהן ולטענות ב"כ העותר כלפי ועדות אלמ"ב כותבת יו"ר הוועדה שהעותר לא שולב בטיפול מאז הקבוצה היחידה בה השתתף בשנת 2010 ומשכך לא חל שינוי במצבו.

חרף הכתוב בחווה"ד של ד"ר כהן וועדת אלמ"ב לא ממליצה על הוצאתו של העותר לחופשות שכן הוא מתייחס למעשיו כאל אירוע שבו איבד שליטה ופעל בהתקף זעם וכאשר במסגרת טיפול אינטנסיבי, לו הוא זקוק, הוא יתייחס למערכת הזוגית שבה היה לפני האירועים ויתבונן על יחסיו ב"כאן ועכשיו" מול המטופלים והצוות המטפל.

מהחלק החסוי של חוו"ד ועדת אלמ"ב, שמתייחס לבני משפחתו של העותר, שמעוניינים שהעותר ייצא לחופשות, עולה כי לעת הזו לא מומלץ שהעותר ייצא לחופשות מנימוקים שמופיעים בחלק החסוי.

8.         עיון בחוות הדעת שהוגשו לצורך הדיון בעתירה, כמו גם בחוות דעת קודמות של הגורמים המטפלים בעותר, אשר צורפו לעתירה מעלה כי ועדת אלמ"ב וועדת אסירי עולם לא התעלמו מהליך טיפולי שעבר העותר וקביעתם לפיה אין די בהליך זה כדי להפיג את מסוכנות של העותר במהלך חופשותיו מקובלת עלי נוכח חומרת התנהגותו האלימה בגללה העותר מרצה את מאסרו.

9.         עמדתה של ועדת אלמ"ב אמנם איננה מבוססת על בדיקה ישירה של העותר, כפי שנבדק ע"י ד"ר כהן מטעמו, אך היא מבוססת על האבחון הפסיכודיאגנוסטי המקיף שנערך לו ע"י גב' מירב גזית ועל חוות דעתם של גורמי הטיפול שנמצאים בקשר עם העותר לאורך מאסרו.